שמחה אבן-חיים
נולדתי בשנת 1975 בעיר באר שבע, את שנות ילדותי ונעוריי עברתי בבירת הנגב של שנות השמונים (לפני המזרקות והבניינים הגבוהים…), שם ספגתי מרחבים חומים ורחבים וכנראה ששם התחלחלה בי גם האהבה למדבר שבאה לידי ביטוי בחלק גדול מציוריי. גדלתי בבית חם ששמר על מסורת בית אבא אך לא דתי. יכולה להעיד על עצמי שמאז שהיתי ילדה קטנה בעצם היתי חותרת ומחפשת אמת, תמיד רציתי להתחבר לאיזה שורש אמיתי ולא קיבלתי שהחיים הם משהו שטחי או זמני, כל הזמן שאלתי שאלות.
גדלתי לצידו של אח אמן מוכשר משכמו ומעלה, צייר שחי ונשם אמנות מאז ילדותו והבית היה ספוג אמנות, ההשראה התחלחלה בנפשי מגיל קטן והאהבה לאמנות חדרה אלי באופן טבעי. בהיותי בת 17 ואחי בן 23 הוא בחר לשים יד בנפשו, והותיר אחריו יחד עם כל הכאב העצום אוסף גדול של ציורים שעשו כנראה את עבודתם על נפשי הצמאה מגעגוע, וגרמו לי לאחר מס' שנים לרצות לצייר גם.
ברגע הראשון שהחזקתי מכחול הציור זרם ממני כמעיין נובע, במפתיע גיליתי שאני מציירת טוב אפילו שעוד לא למדתי ציור בכלל. אור גדול של השראה ויצירתיות ירד עלי מלמעלה כמתנה אמתית לנחם בה את נפשי והרגשתי שזכיתי בירושה שאותה אני הולכת להחיות!
הציור הפך להיות חלק בלתי נפרד מחיי, מצאתי בו כוח מרפא והוא פתח לי חלונות לעולם של אמת. בהמשך הדרך בעודני עוד מחפשת משמעות לחיים, יצאתי לחפש ולחקור גם מעבר לים (כשהצבעים איתי בתרמיל…), שלוש מסעות להודו היו חלק משמעותי מהמסע הזה שהביא אותי בסופו של דבר להתקרב לשורשי ולחזור בתשובה, כאן חל שינוי בדרך היצירה שלי שעד כה השתמשתי בה הרבה בכדי לבטא רגשות, בעיקר של כאב וכעת הבנתי שיש בידי כלי שעלי להשתמש בו גם באחריות, חלה אצלי איזו הבנה שיש לי כלי אדיר שקיבלתי במתנה וחובתי כלפי מי שנתן לי אותה להשתמש בה נכון בכדי שהאמנות שלי תרומם ותאיר באור של שמחה ושל אמת את כל מי שצופה בה ולא רק אותי. התנוצץ בי הרעיון שהאמנות מחויבת לקדש את עצמה.
וכך החלו ועלו על הקנבס ציורים המושפעים מכתבי הקודש שנחשפתי אליהם, ציורים המבטאים את הקשר שבין האדם לבורא, ובהמשך גם ציורים המושפעים מכתבי רבי נחמן מברסלב שהוא מקור השראה ואור גדול בחיי.
כיום אני חיה בכיף ובנחת עם בעלי וילדיי במושב שקט בדרום הארץ, ממשיכה כמו כולנו את מסע החיים המרתק והאינסופי הזה, עדין שואלת שאלות והדרך מתמשכת לה… ואני לגמרי אוהבת אותה!